יומני היקר ?

שלום יומני?
לא יודעת אייך להתחיל או לסיים !
בוקר אחד קמתי וחיי ישתנו בשנייה
מצבי הדרדר והדבר היחיד שחשבתי עליו
זה היה התאבדות.
הרגשתי בודדה ושאיין לי אף אחד בעולמי
למרות שיש מלא אנשים שאוהבים אותי.
דיכאונות סוררו אותי מסביב.
כל חיי ניסיתי לעשות משהו שאני יצליח בוא
למדתי בבית ספר יסודי בכיתה טיפולית
כי היה קשה לי להסתגל לרמה של אחרים הייתי ילדה איטית בלימודים ותמיד ניסיתי להקשיב
וללמוד אבל זה היה קשה לי כי יכולת הריכוז שלי
הייתה מאוד איטית קלטתי מעט מאוד והיו בכיתה
שתי מורות שתמיד ניסו לעזור לכולם.
בכיתה ט' הלכתי ללמוד בבית ספר שגם לא יהיה
קשה וגם בית ספר שיתאים לי הגעתי ללמוד בבית ספר (אופנה ותכשיטים) והיה נחמד מאוד אנשים בסדר.
בכיתה י"א סגרו את בית הספר ועברתי בית ספר ברמת גן ששם לומדים הנהלת חשבונות וזה היה קשה ולמדתי בכיתה הכי נמוכה שיתאים לי.
בכיתה י"ב הלכתי ללמוד בבית ספר לאומנויות
ברמת-גן כי הנהלת חשבונות זה היה ממש קשה לי ולא יכולתי להתרכז ממש כי רוב התלמידים היו רעשנים והיה כיתה שלמה של תלמידים שבשבילי זה היה המון יותר ממה שציפיתי.
בבית ספר לאומנויות השתלבתי דיי יפה ומשעורי פיסול הברזתי כי לא אהבתי ולא אמרתי דבר שתקתי והסתובבתי ברחובות עד שאמרתי לאמא שלי שזה לא התאים לי והיא אמרה לי למה לא אמרתי לה ואז החליפו לי לשעורי מיחשוב גרפי שממש אהבתי את זה.
לצבא לא הלכתי עשו לי מבחנים ואז אמרו לי שאני ילמד שנה על חשבון הצבא וכל חודש אני יקבל מהצבא 350 שח ואז שנה אחרי זה אני אולי ילך לצבא לא הסכמתי כי זה לימודים עיונים רגילים וזה דיי לא ריתק אותי לשבת על התחת וללמוד אז ויתרתי והמשכתי במכללה.
הייתה לי תקופה שחליתי בזמן שלאחר הלימודים בדלקת ראות ונוזלים מסביב לראות והיה לי חיידק בגוף ושכבתי שם דיי הרבה זמן בסוף גם את זה עברתי.
אבל כל חיי סובבו אותי דיכאונות קשים והייתי בלילה מתפללת לאלוהים שיעזור לי ותמיד למחרת שידעתי שהוא לא עוזר לי קיללתי אותו ואמרתי (אלוהים בבקשה תעזור לי) והוא אף פעם לא עזר.
הדתיים אומרים רק אם נאמין וניקרא ונהיה חסודים הוא יבוא, אני תמיד אמרתי אני ממש יחכה שזה יבוא, תמיד האמנתי באלוהים לא משנה מה היה קורה.
בכיתה ט' הייתה לי חברה ממש טובה ושנינו הכרנו שתי בחורות שהיו כיתה מעלינו ונהינו החברות הכי טובות.
אחת מהם בזמנו הכירה לי את הבחור שהיא מתה עליו ואני הכרתי את חבר שלו שהוא היה מקסים וזה לא יסתדר בנינו אחרי זה הכרתי את חברה שלה ואז את אח של החברה שלה והתחלתי לצאת איתם הינו חבורה שכזאת.
הינו יוצאים כל שבוע למועדון עם זה מזרחית או יוונית או סתם להסתובב ברחובות.
הייתי ילדה יותר מידי טובה, הייתי מהשקטות ותמיד רציתי להיות בחברה, להיות מקובלת שאנשים יואהבו אותי, יש דברים שאני מתביישת בהם שעשיתי כדי להיות בחברה הזאת נתתי להם לנצל אותי ושתקתי על כל רגע.
בשלב מסוים של החיים הגיעו גם הסמים שרצו בן כולם ואני אף פעם לא רציתי לעשן או לקחת , יום אחד זה קרה זה היה חצי מלחץ חברתי וחצי ממני כי הייתי סקרנית ביותר לדעת אייך זה משפיעה על הבן-אדם, אז חשבתי וחשבתי על זה ובסוף זה קרה נסענו כולם לאיזה מועדון אבל לפני כן הם עצרו באיזה שהוא חולות והדליקו בקבוק שזה ניקרא (באנג) והם העבירו בן אחד לשני ואז אמרתי אני רוצה לנסות ושאלו אותי עם אני בטוחה ואמרתי כן וככה זה קרה לקחתי תבקבוק שהיה בקצה שלו גראס ולקחתי את המצית והדלקתי בקצה של הראש ושאפתי לתוך הראות את העשן וזה הדבר שהכי עשה לי טוב בחיי פתאום הרגשתי משוחררת והראש למטה ואני בעננים צעקתי וזה היה פשוט רגע שהיא אפשר לתאר מזה עושה לבן-אדם, אתה פתאום מרגיש את החיים הטובים למרות שזה לא נכון זה ההרגשה שגורמת לך להרגיש אחרת זה הסטלה.
כאתה מסטול אז אתה יודע הכול מדבר רק ורק אמת ולא שקר קשה להסביר את זה ואז התמכרתי לגראס הייתי מעשנת כל יום הכסף שלי היה הולך רק על זה כולם היו קונים ומתחלקים בין כולם הינו יושבים ועושים כדות יושבים בפארק או בבית של מישהו תמיד מחפשים איפה איין שוטרים, תמיד זה מפחיד שאתה בחוץ מעשן כי אז אתה פותח את העיניים טוב מאוד כדי שלא יהיה קטע מסריח.
הייתי אפילו מעשנת בבית, זה הדבר שגרם לי לחיות, קשה לי כי באמת הסתרתי את הדברים שלי בפנים הרגשתי מתה עם עצמי לא יכולתי יותר ומה שהחזיק אותי זה הגראס שנתן לי תיקווה להמשיך.
באיזה שהוא שלב הגיעה גם הכדור שגם ניסיתי ואמרתי שלעולם אני לא ייגע בזה, זה הדבר האחרון שרציתי לגעת בוא אבל זה נפל לי לידים והסתכלתי עליו טוב ואמרתי אני ייקח או שלא ולקחתי זה גרם לי לעוף כמו ציפור בשמיים עפתי למקומות עד איין סוף, או שצללתי לתוך מחילה שלא ידעתי אייך לצאת ממנה עד שזה פאג וחזרתי לעצמי ככה זה היה בכל ערב,רק רציתי לרחף לא יכולתי להפסיק את זה כי זה היה טוב מידי.
אחרי זה הגיעה הטריף ומיזה לראשונה שלקחתי אותו הגעתי לבית החולים וזה היה הקש האחרון שלי ואמרתי לעצמי זהו הרגשתי בחילות שזה לא היה באמת זה היה הזיות חזקות, זה היה יותר חזק ממני ולא יכולתי לעצור את זה.
את מרגישה כאילו משהו מתהפך לך בבטן ואיין לך באמת בחילות זה רק ההרגשה ככה את רואה שהכול זז לך ואת חייבת רק את המוסיקה להשתחרר מהכול עם לא במסיבה ומלא אנשים אז קשה במיוחד כי אז את מתבאסת מזה ובגדול כי חייבים לרקוד ולהשתולל ואת לא מרגישה את הגוף שלך עייף כי רק הסטלה מושכת אותך עוד ועוד לרקוד עד אור הבוקר עד שכל הכיף הזה ניגמר ורוצים את הכיף הזה שוב.
אחרי בית החולים עוד המשכתי לעשן ולקחת למרות הסטירה החזקה שקבלתי וזה היה אמור ללמד אותי את הלקח שזה לימד אותי בסך הכול 24 שעות בלבד, חשבתי שזה היה משהו לא במקום בשלב מסוים החלטתי לרדת מזה כמה שיותר מהר כי התחלתי להרגיש מיה רע ולקבל את זה לא טוב וזה גרם לי לבחילות שלא יצאתי מזה באותו הרגע שהיתי לוקחת את זה הייתי אומרת לעצמי התחלתי עם זה עכשיו אני התמודד עם זה לבד ואני הייתי מתאמצת להחזיק הכול בפנים ולנסות לא לחשוב על זה אז הייתי מכריחה תעצמי לשתות הרבה מים ושוטפת מאה פעם תפנים רק שהכול ירד מהר כל הכובד הזה.
כיום למדתי תילקח שלי מהסמים שהיו בשבילי השראה לכל מה שעשיתי ועברתי במשך תקופת חיי זה תמיד נתן לי הרגשה טובה לכל דבר, הייתי יכולה להחזיק כל הלילה בלי שינה ולקום בבוקר לעבודה כמו גדולה ככה זה היה חיי במשך תקופה ארוכה.
הייתי נכנס מסטולה הביתה ויושבת ומשוחחת עם אמא שלי שהרבה לא הייתי מדברת איתה, שהיתי מסטולה תמיד היה לי מה לומר על כל דבר.
הייתי מעשנת בצהרים רק כדי להעביר את היום.
אני עדיין חושבת על זה המון ואני יודעת שלעולם אני לא ייגע בזה יותר, אני מנסה לחשוב על הדברים הרעים שקראו לי מזה ואז אני לא חושבת על זה יותר.
אנחנו במשפחה 2 בנים וייחד איתי אנחנו 3 בנות בסך הכול אנחנו 5 ושני הורים נהדרים שתמיד דאגו ונתנו לנו שלא ייחסר לנו דבר.
במשפחה תמיד פה ושם היה צעקות כמו אצל רוב המשפחות עם אחותי הגדולה לא ממש הסתדרתי היא הייתה קוראת לי זונה בגלל שהסתובבתי עם החברה מסלמה ג' יום אחד בא אליי ידיד שלי מבית ספר ואז היא אמרה לי במטבח מזה זה עוד זיון ושהינו בחוץ לארץ באחד מבתי המלון היה לילה אחד והלכתי למקלחת ולא ראיתי את דלת הכניסה פתוחה ואז היא אומרת לי אייך את מתלבשת טוב זה לא משנה היא אמרה במילא כל העולם ראה אותך עירומה אז מזה משנה באותו לילה רציתי רק להרוג אותה אני לא יישכח בכיתי כל הלילה.
עם שאר המשפחה אייך שהוא הסתדרתי גם רבנו הרבה עם אחותי היותר גדולה ממני הסתדרתי פחות או יותר.
בגיל 17 בערך הכרתי את אורן שאהבתי מאוד הוא היה אהבת חיי והוא ואני הינו רציניים בקשר רק שאבא שלי לא הכיר אותו וגם אמא שלי לא ממש, תמיד ידעתי את התגובה שלהם של האנשים שאיתם הסתובבתי זה לא היה ניראה להם.
יום אחד רבתי עם הורי אני לא זוכרת על אפילו על מה והלכתי לישון שבוע אצל אחותי ואחרי שבוע כבר הייתי מתה לראות אותו את אורן אז קבעתי איתו בבית הורי בשישי וחזרתי הביתה הוא הגיעה ב- 11 בלילה ורצתי למטה ואמרתי לו שיבוא בעוד חצי שעה כי הורי עוד לא יצאו.
חיכיתי לו אחרי שהם יצאו היה כבר 1 וחצי וחברה שלי הייתה איתי בטלפון ופתאום שמעתי את האוטו שלו ואז חברה שלי אמרה לי על תעני לו את תסתבכי ואני לא יכולתי בלי לראות אותו אז סגרתי את הטלפון וקראתי לו למעלה והוא בא עם חבר שלו שאני מכירה אותו טוב מאוד ואז הורי הגיעו ולא רציתי להסתבך בגלל שכבר רבתי איתם גם על כל האנשים שאני מסתובבת איתם אז אמרתי לו תעלה למעלה במדרגות ושהם יכנסו אתם תרדו ותלכו ואז הוא עלה ושכח את המפתחות של האוטו שלו אז אמרתי לו שאני שמה את המפתחות שלו על המדרגות ואחרי זה אמא שלי עלתה ושאלה אותי עם מי דברתי אמרתי לה עם אף אחד אז היא עלתה למעלה וראתה אותם אז שהם ירדו היא שאלה אותם מי אתם? וכמה זמן אתה מכיר את הבת שלי? אז הוא פחד ואמר בסך הכל שבועיים והוא שיקר בזה .
שההורים שלי נכנסו הביתה אבא שלי כיסח אותי מכות רצח הוא חשב שהיתי במיטה עם שני גברים ואמרתי לו שזה לא נכון אחרי שהוא יכה אותי אז אמרתי לו שאני מצטערת למרות ששום דבר לא קרה שם כי רעדתי מפחד לא הזלתי דמעה אחת פשוט הדמעות נעצרו בפנים מרוב הפחד הגדול, הוא זרק אותי לרחוב ואמר לי לכי , לכי לחברים שלך אולי מישהו שם יאסוף אותך ואחרי זה הוא אמר לי להיכנס הביתה באותו יום הרגשתי שהוא מנסה לגונן עליי למרות שזה לא היה בסדר מה שהוא עשה.
למחרת בבוקר התקשרתי לאחותי ואמרתי לה שאני באה אליה בצהרים אחרי זה חזרתי הביתה היתה ארוחה משפחתית והרגשתי שאבא שלי מצטער על מה שהוא עשה ומאותו יום נהינו החברים הכי טובים למרות הכול.
אני יודעת שלעולם אני לא יסלח לו על מה שהוא עשה לי כי זה בתוך הלב, כואב חזק זה קשה לי לחשוב על אותו רגע זה קשה, אבל אחרי זה הבנתי שהם רוצים רק בטובתי שאני יעזוב את כל החברים ההם ושהם רק מקלקלים אותי, אבל הם היו החברים שלי הכי טובים שהיו לי לא היה לי חברים אחרים על אלה נפלתי בילינו עשינו חיים אני לא מצטערת על אף רגע שהיה לי איתם למרות הדברים הטובים והרעים , מהטעויות לומדים בחיים.
ההורים לא יכולים לתקן כל דבר הם צריכים לתת לנו ללמוד מהטעויות של עצמינו שאנחנו ניידע לבד איפה תעינו ואיפה לא.
נכון שההורים תמיד רוצים להיות מעורבים בכל דבר שקורה לנו בחיים אבל תשאירו את זה לנו ככה נוכל ללמוד עוד ועוד, ככה זה בחיים יש עליות ויש ירידות.
היה לי קטע בחיי אני לא רוצה ממש להיכנס לזה שעברתי אונס קשה וזה גרם לי לפחד מסוים מהרבה דברים אבל עברתי את זה למרות שלפעמים זה לא עוזב אותך.
שאני חושבת על הרבה דברים שקראו לי בחיים שכל אחד במשפחה עשה לי רק את הדברים הרעים אני מתחילה לבכות מכל דבר שגורם לי לפחד מסוים עם בעבודה מרימים עליי תקול או בבית או שיש לי ריב עם אמא שלי זה קשה לי.
אני לא מאושרת בחיי אני תאמת שונאת את חיי חשבתי שאחרי כל הסמים הכול ישתנה בהתחלה היה שינוי בחיי ועכשיו כבר לא, אני קמה כל בוקר לעבודה ולפעמים הולכת לאחותי לעזור לה עם הילדים אני לא עושה את זה בשבילה אלה רק בשבילם אני בחיים לא ייסלח לה על מה שהיא עשתה לי בחיי, תאמינו לי הילדים של האחים שלי זה האושר שלי אני אוהבת אותם הכי בעולם ואני ייתן בשבילם את הכול .
כל יום שאני עוברת איין רגע שאני לא חושבת על המוות שלי, אני בוכה עכשיו כי זה עצוב אבל אני מרגישה שמיציתי הכול בחיי ואני לא מסוגלת לעשות זאת לעצמי אני מפחדת ממה שיקרה אחרי זה ולפני זה.
זה פחות או יותר סיפור ליומני היקר
ממני: ענבר !!!


[/b][/b]