סקס עם האקס

אלוהים תעשה שזה יפסיק... הצלצול הזה לא מפסיק.. שמה את הכרית על הראש...

~שקט~ - תודה לך שם למעלה...

והנה זה מתחיל שוב הצלצול הזה, כדאי להם שמישהו מת ואני לא קמה סתם.

"מהההההההה" נבחתי לפון

"קומי מפגרת סער בארץ" טלי בצד השני מתנשפת כמו אחרי ריצת מרתון

"איזה סער"? שאלתי את השאלה הכי דיבילית שיצאה לי

"סער שלך"

ד מ מ ה

"דנה את שם"?

"לא, אני לא פה"

"אז את שומעת?(יש לה הפרעת קשב אני מוכנה להשבע) ראו אותו בשכונה ב- 4 בבוקר מתנדנד עם אילנית"

התיישבתי, התחלתי להרגיש כובד נשימה.. מה יש לה ? יש לה תצפיתנים בכל העיר? התחלתי לקלל למה לא הורדתי את האיפור מהלילה..כל הריסים דבוקות לי.

"מה את אומרת.... " יפה לו.. ניסיתי להשוות לקולי אדישות, נלחמת עם המגבון להסרת האיפור

"חכי חמודה אם את חושבת שזה החלק הקל, למסיבה היום? של דותן? הוא גם מוזמן אז תעיפי את עצמך מהמיטה ולכי תנסי ליצור משהו מהצורה האומללה שלך שיש לך עכשיו"

"-אני לא באה"
"-כן את כן"
"-אני אומרת לך אני לא באה"
"- ואני אומרת לך שאת באה"
"טוב תעזבי אותי אני חוזרת לישון "
"-עלאק, אבל דברי איתי אחרי הקפה"

ניתוק

שקט

6 ורבע בבוקר. ככה יום מזופת מתחיל. זו עובדה

קמתי להכין קפה.. המים בקומקום.. אני בוהה בחלון,

סער, אהבה היסטרית של 7 שנים, עליות מורדות, צעקות, והתפייסות, השלכת אגרטלים ואביזרים חדים אחד על השני, וסקס מהמם,נוגע וחודר, 3 שנים עברו עד שקמתי והלכתי, והוא בצעד בוגר קיבל את העבודה ההיא בניו יורק וברח.

שנה של שקט היתה לי , שנה! הוא עזב לפני 3 שנים אבל שנתיים לקח לי להתגבר.
מישהו שם למעלה חשב ש-12 חודשים זה יותר מידי, (זה לא, תרשום לך את זה קודקוד)
וכמובן כמו שכתוב בתפריט של אגף האקסים, לא הצלחתי להיזכר מה היה שם כל כך רע, רק את השיחות לתוך הלילה, שהראש שלי על הברכיים שלו, והוא משחק לי בשיער.. ו..

שריקה , המים רתחו

הדלקתי סיגריה, עם הקפה והתקשרתי למודיעין הצבאי

קדימה ספרי, ולאט
"טוב אז הוא חזר לפני שבוע בערך (הייתי מוכנה להשבע היא מקריאה לי את דוח מטלפרומפטר) סיים שם את הפרוייקט השכיר דירה כבר, והוא יוצא עם החבורה של גולן"

-"הבנתי"

"דנה את יודעת שהסיפור בינכם לא גמור? לא עוזבים אחרי 7 שנים ולא מחליפים מילה"

"-הוא לא רצה לדבר? זוכרת או שאת לא זוכרת? ומה הוא עושה בכלל עם הכונפה ההיא?"

"לא יודעת, כנראה גולן הדביק לו אותה, את מכירה אותה נו ... רודפת אחרי שאריות"

"מי אמר לך שהוא יהיה היום בערב?"

"אוף דנה איזה שאלות מפגרות יש לך , אני יודעת"

"טוב, נדבר יותר מאוחר". לא חיכיתי לשמוע אותה וניתקתי

צחצחתי שיניים, עליתי על גינס וטי שירט , מנסה להניע את הרכב, אני חייבת להגיע למשרד, מה הצליל הזה?
הסטרטר עושה קולות חרחור
בבקשה תניע לא היום, בבקשה לא היום.

יש!!!

הגעתי למשרד, העפתי כמה מכתבים, מלמלתי כמה תשובות שאני בעצמי לא הבנתי, ואמרתי למנהלת המחלקה, תרשמי לי חצי יום חופש, הייתי פה

מצאתי את עצמי בקפה בשינקין, אותו קפה שהיינו יושבים, מה לעזאזל קורה לי? לא הייתי פה 3 שנים.
הזמנתי קפה , ועוד סיגריה.. יופי דנה עוד לא:00 12 ואת כמעט בקופסא.

"איפה את?" התקשרתי ליעל

במשרד" ענתה בקול שמנחמים אבלים

"אני בקפה טאטו"

שתיקה מהצד השני

"אל תזוזי אני מגיעה"

והיא אכן הגיעה... לקח לה חצי שעה ממרחק של 6 דקות אבל היא הגיעה, עם המודיעין הצבאי
כן, אנו מלחמה כנראה
שתיהן לבושות שחור. הן ידעו? או סתם מקריות?

"דנה תפסיקי זה לא סוף העולם"

"אני אמרתי שזה סוף העולם? אתן יותר דרמטיות ממני ובגדול" הדלקתי סיגריה בסיגריה.

"מה תעשי עם אריק?"

א ר י ק - ואוו שכחתי ממנו לגמרי

אריק ואני יוצאים חודש, יותר נלחמים באחד בשני למי יש יותר גדול, מי יותר חכם , ומי יותר חזק, אבל אריק הוא היחיד שהצליח להחזיק איתי יותר משבוע מפאת בלתי נסבלותי

"מה השאלה הזו? אריק ואני בסדר"

"כן הא? אתם בסדר.. נו יופי דנה, אז אין בעיה, את באה עם אריק היום בערב?"

"לא,יש לו משהו מהמשרד" אמרתי בקול הכי אמין שמצאתי וישר רשמתי לעצמי לבטל אותו מהיום בערב.

הן הסתכלו אחת על השניה שוב אותו מבט של הרחמים כאילו אני בכלל לא שם.
יותר קטנה ממה שאני מרגישה עכשיו לא חושבת שיכול להיות.

"טוב תסיימי את הקפה, לכי לעשות פן כי השיער שלך נראה כמו ליפה ואני אבוא לאסוף אותך ב-21:00" סיכמה טלי.

"טוב", אמרתי ויצאתי בהפגנתיות מהקפה אם במצבי הן חושבות להעליב אותי, שישלמו הן את החשבון.

ב-19:00 החלטתי ללכת על מה שעושים במקרים מסוג זה -
זרקתי את כל הארון על הרצפה והתחלתי
יותר קל למצוא שזה מפוזר על הרצפה
השמלה האדומה נפסלה... הוא יחשוב שאני רוצה אותו, החולצה הכחולה – אין מצב, הוא מת על כחול, וכך נפסלו בזה אחר זה כל הפריטים בארון עד שהחלטנו על חולצה שחורה ומכנס שחור, בכ"ז אנו ביום זכרון כלשהו.

הגענו למסיבה... אני כמובן לא עוזבת את חברתי הטובה, הרי היא הסיגריה, מפזרת עשן לכל עבר, מדברת עם כל מי שנזכר בקיומי ומחפשת מזווית העין אותו
טלי ויעל עמדו בזוית ראיה מפטפטות עם איזה מכר..

"לחיים דנה " בטח לחיים , אז מה אם זה הצייסר החמישי שלי מאז שהגעתי בערך לפני חצי שעה.

"לחיים דותן אושר ובריאות," הרמתי איתו לחיים.. עם קול הנקישה של הכוסות, " את נראית טוב דנה.. "

- הקול הארור הזה -

הזרועות שלו הקיפו אותי.. חיבוק גב

"מי זה?" יצא לי הקול הכי צווחני שיצא לי מאז אותו יום שהמיילד חבט בעכוזי ויצאתי לחלל העולם

"נו באמת דנה..." לחש לי לאוזן..

ארור הריח שלו, הבושם שלו, איך הוא עוטף אותי
הרגלים שלי רועדות, בבקשה בבקשה בלי בושות עכשיו.. תחזיקו מעמד

"סער... מה שלומך" ובאתי להסתובב.

"לא..." הידק את אחיזתו "ככה אני אוהב"

צמרמורת, כל הגוף צמרמורת

"שום מכתב דנה? טלפון? הודעה?" לחש לי.הרגשתי את הזיפים שלו..

איפה ה-2 כלבות האלה? ב- 6 בבוקר יודעות להעיר ועכשיו שצריך אותן נעלמו כאילו בלעה אותן האדמה.
.
"ואתה מה? לא יכלת לעבור לכרמיאל? היית חייב לנסוע לקצה השני של העולם? אני כזו נוראית?"

"את הכי נוראית " אמר..ואני מעדתי
הזרועות החזקות שלו החזיקו אותי

"אם לא הייתי בטוח ששתית הייתי בטוח שאת מתרגשת בגללי"

"אל תחמיא לעצמך"
"שנלך מפה?"
"כן, אבל אני בלי רכב"
"באתי עם שלי"

הוא תפס אותי בזרוע כאילו אני פושעת נמלטת
טלי התקרבה... נראית לי די שתויה בעצמה

"מה אתם כבר הולכים?" – אמרה בקול עליז

בעיטה " אייי דנה מה את רוצה ממני"?
"שתתני לנו ללכת"

הגענו לרכב.. נכנסנו.. פעם היה פותח לי את הדלת, עכשיו פתחתי לבד

"אליך? או אלי?" שאל
"לאמא שלך ! היא בטח מאוד התגעגעה אלי, כי לא שמעתי ממנה 3 שנים, סע אליה נשלים פערים"
"לא התבגרת הא?"

ישבתי עם פרצוף מעוך לתוך שמשת החלון
לא רוצה לראות אותו
לא רוצה לשמוע אותו
ומה אני בכלל עושה פה

"בואי.. תראי את הדירה החדשה שלי"

עליתי, כניסה מרשימה, דירה יותר, מרוהטת בצורה מרשימה טהרת הלבן
יפה, אבל בלי נשמה

"נחמדה" הפטרתי
"יין?"
"כן"
"אני מכין לי משהו.. רוצה?"
"תגלגל רק לך יה יחתיכת מסומם אני גמרתי עם זה"

הסתכלתי על הנוף המרהיב בזמן שאסקובר גלגל לו שם ג'וינט...
הוא התקרב, שוב הנשימה שלו באוזן שלי
לא אסתובב ויהי מה...

הנשיקות הקטנות האלה בצוואר, הוא יודע שהן מטריפות אותי, ספק נשיקות ספק נשיכות..

"סער אתה חושב שזה נכון ?"
"דנה שום דבר שקשור אליך לא נכון לי, אז את רוצה לנהל עכשיו את השיחה הזו?"
ראשי לאחור.. והוא שם
הטיה קטנה..
והשפתיים נפגשות..

זו לא היתה נשיקה קלאסית, זו היתה סקירה לאחור של כל השנים שלנו מהרגע שהכרנו עד לאותו הרגע, הכל הרגיש בנשיקה הזו, , עדינות, פראות, נשיכות, חוקרים אחד את השני ולא מרפים, נשאבים אחד לתוך השני, התמזגות, התכנסות, שניים שנהפכים לאחד, מין חייתי, ואני והוא..נאחזים זה בזה מפחדים להתנתק שלא יפריד ביננו שוב אוקיינוס.

קמתי בבוקר.. מסתכלת עליו.. אלוהים כמה הוא יפה
הוא ישן שם, כזה שלו, מדהים שלי...הלב .. התמלא, התמלא מכל מה שהתרוקן
התלבשתי יצאתי
קר, 5 בבוקר, מזל שיש פה מוניות

על המדרגות יושב אריק.. "לא היתה לנו איזו מסיבה דנה?"
פאק! שכחתי לבטל

"מצטערת".. מלמלתי
"אני יותר דנה, דאגתי לך, אבל עכשיו שאני רואה שאת בסדר אני יכול ללכת" אמר והעיף מבט על הבגדים המקומטים.

"סליחה"... לחשתי
המראה שלי לא הותיר ספק מה עברתי... השיער המפוזר , האיפור המרוח

"שטויות דנה, ידעתי למה אני נכנס אולי בגלל זה לא השתדלתי כל כך"

"מה אתה מבלבל את המוח?"

"עזבי את זה עכשו, תרצי לדבר? תתקשרי"
"לילה טוב אריק ותודה שדאגת"

הוא הלך ...
מעולם הוא לא נראה לי חתיך, אבל עכשיו הוא נראה לי הכי יפה

עליתי בכוחותי האחרונים הביתה, נשכבתי על המיטה עם הבגדים בוהה בתקרה...

למה? למה הוא חזר? למה שכבתי אותו? למה עשיתי את זה לאריק? למה נפרדנו בכלל ? מה היה שם?

נרדמתי.. שברקע מתנגן השיר של פוליקר

אם סופה היא שיר של רוח,
איזו מנגינה יש לתקווה?
איך קוראים לאהבה שלי?
לאהבה שלך..
ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה.
מי הבא בתור ומי בתור הבא?

מרתק, קולח, וכתוב בים כשרון.. שאפו!

בעיתון הראשי של חיפה, לקראת הסוף..
בין העמוד הפרסומי למוסף הספורט.. יש טור קבוע בשם "פמניסטית", כבר כמה שנים שבכל פעם קצת לפני שאני מגיע לכתבה הברורה מאליה על מכבי, אני נעצר בתמונה של אישה בלבוש מינימלי, ובצמוד לה קטע קצר מסיפור חיים שכמו לא נגמר.
אז, למה אני מספר לך את כל זה? כי אני יכול להישבע שאם את לא כותבת הטור, את לכל הריחוק אחותה.
ובקצרה, פנטסטי, זורם, ובהחלט משאיר עוד הרבה מקום להמשך

הכל אמת יציב וקיים ואיך אנחנו אוהבים להיות האקס המיתולוגי...
רק לכבוד החג אהיה נחמד איתך נוברת ואגלה לך משהו..
תסתכלי על טלי..זו שיש לה תצפיתנים בכל העיר..זו שיחד איתה הקמת חמ"ל להתמודד עם המצב..
אז אין לה תצפיתנים ואין לה כלום היא מורשת שהאקס משאיר לך ..עצם קיומה לעולם לא ישכיח לך את האקס..והאקס דאג שהיא תעיר אותך בשש בבוקר תשבש לך את היום. ותכניס אותך למצב חמאה..

קוקאי5

נ.ב:מחכה בשקיקה להיות האקס הבא שלך.

WOW אחלה סיפור, תגידי מה הכתובת שלו בניו יורק?

אולי אלך לבקר אותו ואמסור לו דש ממך