אתמול נפגשתי אתו.
למה נפגשתי אתו ? כי הרגשתי רעב. לא רעב לאוכל, רעב לידע. והוא ידוע כאחד המוחות היותר מבריקים בארץ. לפעמים זה מרגיש כמעין "אורגזמה אינטלקטואלית" בשיחות איתו. כמות הידע שיש לו וההשכלה שרכש במהלך השנים, אוטודידקטית כמעט לחלוטין, פשוט מעוררת הערצה וקנאה בד בבד.
השיחות שלנו עוסקות בעיקר על מורכבות הנפש. אנחנו בוחרים לספר האחד לשנייה סיפורים אטיולוגיים מכל מיני תחומים: פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, דת, פילוסופיה, יהדות וכהנה וכהנה.
נפגשנו שוב לא רק כדי לדון בסוגיה הקבועה שלנו אלא גם לעבור מעין "סשן טיפול", תרפיה לנפש, להיזכר בטראומות מהילדות כמעצבות הווה-עתיד ולהבין אותנו כיום, להבין מה הניע אותנו להיות מי שאנו היום. הוא שיתף אותי בחוויות אישיות שלו, שיש בהן חלקים כואבים בשביל הילד בן הארבע, הילד בן השבע ובעבור האדם הבוגר כיום.
נפגשנו בקפה שלנו ברוטשילד נהנים מהלילה ומהחברה האחד של השנייה. שעתיים חולפות כהרף עין ואני רק שוקעת עמוק יותר בתוך המילים שלו, בתוך הטון המתחלף, בארשת ההבעות על פניו, תוהה, תוהה ותוהה.
לאחר הפגישות איתו אני חוזרת מעורערת לחלוטין. בראש ובראשונה הוא אדם מודע, מודע להכל, קולט ומבחין ברזולוציה כמעט בלתי אפשרית, בדיוק כמוני. לכן אני חוששת במפגשים איתו, חוששת שהוא ידע הכל גם מבלי שאומר, ואני יודעת שהוא יודע.
הוא אדם יהיר , מתנשא. טוב, יש לו על מה. נשים אינספור פרושות למרגלותיו, הוא חד מחשבה וחריף-שכל, בעל אנגלית מצויינת ואזרחות אירופית.
הוא גם בחור מאוד ביקורתי, מתבונן וספקן. התכונות הללו מצויינות בכל הקשור לאינטלקטואל, אבל ברגע שמדובר בנשים - זה מרתיע, זה מערער וזה מוציא את הרוח מהמפרשים. הוא אומר שנשים יפות לא צריכות לזכות ליחס מיוחד, יש לנהוג בהן בפשטות. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שנשים יפות מצפות לתדהמה, לבלבול ולחנופה מצד הגברים כ"חיזוק לאגו".
המשפט הזה הידהד בראשי והתחלתי לתהות - האם היחס ה"לעיתים-אדיש" שלו אליי הוא מהסיבה הזו, כי אני נתפסת "יפה" בעיניו, או שמא משום שאני באמת לא נתפסת "יפה" בעיניו. מצד אחד הוא נמשך אליי אך מצד שני הוא לא נוהג להחמיא לי או להתרגש מהיופי שלי כשאנחנו נפגשים.
לקיצורו של עניין, הוא תמיד אפוף מיסתורין והטלת ספק. אולי זו הסיבה שגיליתי בו עניין. מלבד התאווה האינטלקטואלית שלי אליו, ישנה כנראה גם התאווה המינית.
האם זה בריא נפשית-רגשית להכנס למיטה עם הידיד הכי טוב שלך ?
מחד גיסא זה רק סקס , ומאידך גיסא אין לדעת לאן זה יוביל ואילו תיבות פנדורה הוא יפתח. הטבע מנצח לבסוף כל פיסת אינטליגנציה אנושית, לכן מה שיקרה הוא שבזמן הסקס אני עלולה להיקשר רגשית. השאלה האמיתית היא האם אני אצליח להתגבר עליו? ואם כן האם ההתגברות הזו תהיה כנה ואמיתית או שמא הצגה מאולצת?
יתרה מכך, הוא בחור פוליגמי בעליל , יש לו בת זוג והוא עדיין נהנה מחברתן של נשים יפות. בת הזוג שלו לא אוהבת את עניין הפוליגמיה אבל משום מה היא מתפשרת. אולי היא מתפשרת כי היא חכמה ויודעת שגברים כמותו הם מתי מעט .
הוא יותר מדי טוב בשביל שנרצה לחלוק בו. אך אנו מקבלות את זה בידיעה שנפלה בחלקנו הזכות להיות קרובות לשלמות, עד כמה שניתן.
הוא מדבר עליה בכמעט התרגשות מתחת לאיפוק התמידי שהוא עוטה עליו, ואני מתחילה להרגיש שניצוצות הקנאה בוערים בי. אך עד מהרה, אני אומרת לעצמי בראש "בין כה וכה אתם לא מתאימים . הבחור תר אחר הרפתקאות, ריגוש, עוצמות, אקסטרימיות, אדרנלין...והגרוע מכל, נשים נוספות."
וכשהוא מדבר עליה, על כמה היא יפה, בעלת נוכחות, בחורה חזקה בעלת אגרסיות, מאגר גנים מושלמים להולדת צאצאים אני חושבת לעצמי בלב שהיא מחוייבת אליו וצריכה לספוג את הגחמות שלו, בעוד שאני נהנית מעוד גבר שיכול להיות עבורי אורגזמה מינית או אורגזמה אינטלקטואלית.
אני אהיה אשת הסוד שלו, החברה הטובה, הריגוש המיני-אינטלקטואלי.
הוא יהיה לי חברה טובה, או ריגוש מיני או ריגוש אינטלקטואלי. אחרי הכל, אי אפשר לקבל הכל מגבר אחד.
עצמתי את העיניים ,כיווצתי את השפתיים ,הוא התקרב ונשק לי , יצאתי מהרכב מעורערת ומהורהרת ,הפגישה הבאה שלנו אמורה להיות בקרוב ואני שואלת את עצמי האם לשכב עם הידיד הכי טוב שלי יהיה רעיון גאוני או פוטנציאל הרסני ?
