הפקק נבעט החוצה, השמפניה הייתה בטמפרטורה הנכונה. הצעתי לה שוב לגימה אף שידעתי שיהיה סירוב. הטקסיות המעושה הזו, פג תוקפה, אך משום מה היא עדיין יושבת על המדף, מחייכת לעוברים ושבים, חיוך מזמין ואווילי.
הרוותי אך במעט את הצמאון, בידיעה שהיובש רק יגבר בהמשך, אך מי בכלל מתפנה לחישובים ארוכי טווח; השואו מאסט גו און והאון הזה זקוק לליבוי נונ סטופ.
הקול קיבל נפח, נישא לעבר כתלי הארמון, מחזיר הדים קבועים וקצביים, הרמוניה בהרמון. אני יוצא לרגע קט ומביט בהמון.הם מבריקים ומלוטשים. אין זמן להסתנוור, חוזרים פנימה. אני מאמץ לחיקי את הסביבה ונותן לעיניים להיסגר. הריאות מתמלאות באויר צבעוני, בציר 77 ,שאטו דה מאסק.
זוג מסתודד לו בפינה, מבטיהם מזוגגים. הם יפים. יפים מדי. תחושת המדי הזו מלווה אותי בכל צעד ושעל שם. שוב יצאתי לרגע קט, זמן לחזור פנימה. התפאורה עליזה ומבושמת, מזמינה את היחיד להיטמע. אני מספר קטלוגי 235643, בדיוק ליד 44668 שבדיוק סיים לזיין את 376578 מאחורי הפרגוד.
כשהכול שכח, ניסיתי שוב לצאת החוצה וגיליתי לחישה שהביטה דרכי שנשפה לו: מדהים.
