אם יש משהו שאולי יש מכנה משותף ביני ובין ביביסטים, הוא אי ההבנה למה שבכלל מישהו ירצה את תפקיד רוהמ, בייחוד לאור הנדוניה המכובדה אותה יצטרך אותו אחד להתמודד:
ואלו חלק מהעזבונות המכובדים:
* הגרעון הגדול בתולדות המדינה (מעל 160 מיליארד)
* מודל חל"ת שמעודד אי חזרה לעבודה ובמקביל עבודה בשחור; אחוז מובטלים גבוה.
* מדינה בפקק תנועה אחד ענק - תכנון תשתיתי מפגר ב20 שנה אחורה; עידוד רכישת רכבים פרטיים והזנחת התחבצ.
* איראן וחיזבאללה חזקות מאי פעם ( מאז הצהרת ביבי ב2009 שלאיראן לא יהיה גרעין וחמאס יושמד - לאיראן כרגע יש 2.5 טון אוראניום בניגוד ל350 קג כשטראמפ יצא בעידוד של ביבי מהסכם הגרעין וטילים בליסטיים מדוייקים, כולל חיזבאלה שלו כרגע טילים המכסים את כל שטח מדינת ישראל)
* מערכת בריאות ציבורית קורסת ( אל תטעו בין רופאים מסורים ואחים ואחיות מסורים שנותנים הרבה מעבר במשמרות לא הגיוניות)
* מערכת חינוך עם שר חינוך מביך שאין לו שום תוכנית או רפורמות אסטרטגיות לטווח ארוך.
* מדינה ללא תקציב כבר כמעט 3 שנים.
* רשות פרלמנטרית משותקת ורשות שיפוטית תחת מתקפה חסרת רסן. אמון הציבור בשפל במערכות אכיפת החוק.
* שנאה יוקדת בין ציבורים שונים בישראל.
* יוקר מחיה מהגבוהים שיש.
והשאלה נותרה על כנה: למה שמישהו ירצה בזה?!
תשובת הביביסטים האוטומטית היא:
בתי הקפה מלאים, אנשים טסים לחול פעמיים בשנה, כל משפחה עם 3 רכבים, דירוג האשראי, וכיוב'.
בפוסט הבא אדגים למה על אף דירוג האשראי החיובי של ישראל - מעמד הביניים היצרני נשחק לאחור, כיצד ההייטק שאחוזו היחסי במשק קטן - מציל את כלכלת ישראל מקריסה,כיצד המדיניות הפופוליסטית של ישראל כץ הורסת לדורות את ההישגים החיוביים שהיו פה ולמה סביח זה חיבס בשיכול אותיות.
