רציתי לשלוח לך הודעה, אפילו כתבתי אותה מספר פעמים .. שבאתי לשלוח אותה התמלאתי בפחד שמא לא תענה, שוב, לא יכולתי להתמודד עם עוד אכזבה, אני במצב שביר כרגע.
לא זוכרת כמה פעמים עברתי על ההודעות ששלחנו אחד לשני, חשבתי שאולי הזיתי, אולי דמיינתי, אבל המילים מדברות שם בעד עצמן, תמיד ישנה האפשרות שאתה נוכל מילים מקצועי, והמילים שכתבת שם נכתבו רק לצורך כתיבתן ותו לא ואם כך הדבר, למה? למה לעשות דבר כזה אכזרי?
אני לא בורחת מאחריות, יודעת שהיה לי חלק בזה שהעסק ביננו נדפק, אבל ניסיתי, אתה יודע שניסיתי, גם אם הדרך הייתה עקומה, ניסיתי.
חומות על חומות של קוצים ומגננות עטפתי את עצמי במרוצת השנים, כדי לא להיפגע, התחספסתי עד כדי כאב, ואתה, משום מקום באת ונגעת, כן נגעת.
אני מסתכלת בפעם ה- #$%^^&$$... על ההודעה האחרונה שלך והיא משתקת. משתקת עד העצם מעוצמת הכאב.
זר לא יבין, איך זה קרה, ואיזה סיכוי היה לזה להמשיך, אבל אני ידעתי, היה שם משהו, אני בטוחה.
נכון זה התחיל מכלום, כמו סרט שלא קראנו את הפרומו שלו ולא יודעים מה הוא יכיל בתוכו, אבל הסרט ריתק ונשארתי לצפות בו בכיסא לבד, אז אולי הוא לא היה סרט השנה שעליו צריך לקבל את האוסקר, אבל היה שווה לחכות . לא? אני בכל אופן חושבת שכן.
היית קרש הצלה עבורי, גרמת לי לשכוח, ועל זה תמיד אודה לך .
רציתי, אלוהים כמה שרציתי שתשלח הודעה, אות חיים, משהו, שתיתן לנו עוד סיכוי, נתתי לך חבל לנסות, לבדוק, לגשש, בחרת להתעלם.
קשה לי להחליט אם אתה אחריי, חזק, או פחדן. איך לכל הרוחות אפשר להיות כזה חזק?
קינאתי כל חיי באנשים חזקים, שקולים, מתונים, אבל אתה משול בעיני לאיש הפח מהקוסם מהארץ עוץ אין לך לב, רק מילים.
עשיתי ביעור חמץ ובדק בית, באמת שעשיתי, האם מה שעשיתי היה כל כך נורא? אבל אחרי ניתוחים, טבלאות ונוסחאות הצלחתי להגיע למסקנה, הבעיההיא לא בי.
אם זה באמת היה חשוב לך, אם זה באמת היה נוגע בך כמו שחשבתי לא היית מוותר כל כך מהר, ואז בליווי דקירה בלב ובטן מתהפכת הבנתי, שזה היה סתם עבורך, פשוט סתם.
כרוניקת התנהגות שכנראה לך לא חדשה אבל לי כן.
בועז שרעבי אמר בשירו "היום כבר לא מתים מאהבה" וזה נכון, אז אולי לא היתה פה אהבה, אבל היה שם משהו, חבל שלעולם לא אדע להגדיר את זה טוב יותר.
אולי הייתי מנסה שוב, אתה שווה את זה, יודעת, אבל אני מרגישה כל כך אובססיבית שזה מבהיל אותי, היה לי קשה להשלים עם ההחלטה שלך , באמת היה לי קשה, חיכיתי ברמות שהפחידו גם אותי, לאות חיים ממך ושזו לא הגיעה החלטתי לוותר, הייתי חייבת, אחרת המחשבות היו מוציאות אותי מדעתי
אני חייבת להשתחרר ממך . התעייפתי, כמה שהתעייפתי.
בריחה היא דרך קלה להתמודד עם דברים , ולא משנה מה הסיבה, אני מקווה שזו לא דרכך בכל דבר, לא הייתי רוצה שמישהי אחרת תחווה את מה שעברתי, זה מיותר, וזה כואב.
ראיתי אותך בחטף היום, הלב החסיר פעימה ..כהרגלו.
לא ראית אותי, הרגלים היו משותקות לא יכלתי לחצות את הכביש, רציתי לבוא להגיד "היי" אבל גם קול לא יצא, אז המשכת בנסיעה, כאילו לא הייתי שם, במרחק נגיעה ממך, אבל בסופו של דבר באמת לא הייתי, כי כל מה שעבר עלי היה הופעת סולו ואני בתמימותי חשבתי שזה דואט.
תהיתי עם עצמי איך ארגיש אם בעוד זמן לא מוגדר תחליט לשלוח הודעה או אות חיים, כמובן שאשמח, תמיד תהיה לך פינה חמה אצלי, ההבדל היחיד שעכשיו אני כבר לא מחכה בכל שניה להודעה.
אתה כנראה לא מבין כמה עוצמה יש בך, אתה עולם מופלא, לי לפחות היית כך.
אני באמת מאחלת לך שתשלים עם הצד השני שלך, הצד ההוא שלא סגור עם עצמו, הכועס ההוא, הצד שמפחד להתמודד. תשלים איתו, זו תקופת חגים. מגיע לך .
התקופה איתך הייתה בשבילי שיעור מאלף שאלמד ממנו רבות, אלמד מהטעויות שעשיתי ואשתדל להבא לעבור את המהמורות בצורה יותר אלגנטית שתביא לנחיתה רכה יותר.
השלמתי עם עצמי, אתמול עשינו סולחה ענקית ושחטנו כבש, גיליתי שאני לא כזו נוראית, וגם אם בלי להרגיש גרמת לי להרגיש כזו, אני אחיה עם עצמי בשלווה, מקווה בשבילך אותו דבר.
מחקתי בטקס את ההודעות שלא אוכל להיזכר יותר, מחקתי את המספר (כן, רק עכשיו), ואת כל מה שהשארת לי למזכרת.
אלמד להתנהל גם שאתה כבר לא שם ואנסה להתמודד עם תחושת הפספוס הנוראית הזו.
שלך באהבה
[/b]
[/size]
