סתם יום של חול וסוף השבוע מתקרב... שגרת היום מרחפת שוב ,בית, לימודים ועבודה.
קבלתי בשמחה את ההודעה שהשיעור אותו אני אמורה ללמד התבטל ויש לי חלון.
נעלתי את דלת הכיתה והתישבתי מול המחשב.
נכנסתי לצ'ט ללא שום ציפייה מיוחדת.
פניה סתמית מגבר חביב שהציג את עצמו בשם יוגב , בשנות השלושים המאוחרות, אקדמאי מאזור המרכז.
הבנתי מיד שזו לא עוד שיחה רגילה, כמו מטה קסם השיחה קלחה והשעה עברה.
הרעש וההמולה מחוץ לחדר הזכירו לי שהחלון שלי הסתיים.
יוגב בקש מייל ולמרות שבדרך כלל לא נתתי מיילים ככה סתם לא חשבתי פעמיים.
משהו באינטואציה שלי אמר תני....
החלפנו מיילים וחזרתי לשגרת היום. חלפו מספר ימים ושיחתנו הדהדה לי.
כתבתי לו מייל קצר והוא השיב.....בצורה לקונית.
אין לי מושג מה משך אותי אליו כמו דבורה לצוף... אבל השקט , ההקשבה והבטחון שנסכו בו הקסימו אותי.
לאחר מספר תכתובות הוא בקש לשוחח בטלפון.
רשמתי לו את המספר... וליבי פעם בחוזקה... בראשי התרוצצו אין ספור שאלות
האם השיחות הקולחות בצ'ט יהיו גם בטלפון?
האם קולי ימצא חן בעיניו?
האם אהיה מובכת? ועוד שאלות רבות.
על הקו שמעתי קול נעים , שלו רגוע כמו שקיוותי... גם כאן לשמחתי השיחה קלחה ולא רציתי שהיא תסתיים. וכך חלפו להם מספר חודשים של שיחות בצ'ט ,מידי פעם שיחת טלפון לא משהו מרעיש.
חילופי עונות ,החורף עומד בפתח ועמו מבחני סיום הסמסטר .כל אחד היה בעיסוקיו ואני בעיקר בהשרדות בין מבחן אחד למשנהו .
היה נתק מוחלט.
לא היה לי יותר מידי זמן .
שבועות לא שוחחנו ואיכשהו אחרי שהמבחנים חלפו חדשנו את הקשר.
הפכנו לחברים טובים, הוא ספר לי כל פרט בחייו על משפחתו..... אהבותיו, נעוריו ובעצם מה לא?
הקשר הפך על בסיס יום יומי, שוחחנו שעות ארוכות, התמכרתי לקולו הרגוע והמלטף.
בעיקר להקשבה, ידעת תמיד להקשיב ולהגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון.
אני שתפתי אותך בקידום שקבלתי במקום עבודתי ... וברצון להתגבר על האהבה ההיא ... ואתה כהרגלך היית עדין וקשוב, היו לא מעט בעיות והתיעצתי ושתפתי אותך רבות.
מדי פעם עלה ביננו נושא המפגש אבל לא ממש יצא אל הפועל .
בליבי ידעתי שאם נפגש לא נוכל להשאר רק חברים, עמדתי על שלי שנשאר חברים טובים.
שתפת אותי על פגישתך עם משהי ועל חברותיך מהעבר והרצון שלהן לחדש איתך את הקשר.
אני זוכרת את עצמי איך נקרעתי מבפנים בין האהבה שלי לידידות הנפש עמך לבין הרצון לפגוש אותך.
הזמן התקדם ואת כל כולי הקדשתי ללימודים ולעבודה .
החברות איתך נצרבה לי בד. נ. א היית איש סודי.
שלחתי אותך אפילו לקרוא את הספר ההוא על אהבתה הבלתי ממומשת של מישהי למישהו ובסוף רק אחרי שהוא כמעט מאבד אותה לגמרי הוא מבין את עוצמת הרגשות שבו ואהבתם זוכה למימוש.
אני עצמי קראתי את הספר בשקיקה רבה ורק אז הבנתי בעצם שיש ביננו הרבה יותר מחברות.
וגם אחרי כל זה לא הייתי בטוחה שאנחנו מתאימים... אתה היית אליל בנות , מנוסה ,ואני למרות היותי תל אביבית , " ילדה טובה ירושלים" חנונית שמרנית כפי שכינית אותי לא פעם.
וככה עברה לה תקופה ארוכה מאז שהכרנו.
תקופה ארוכה של התכתבויות ושיחות על בסיס יום יומי עם אדם שלא היה לי מושג איך הוא נראה
וגם לא היה נראה לי שנעבור את מחסום החברות הוירטואלית.
אך תאונת דרכים אחת שינתה את כל התמונה והפכה את עולמי...
